החלטה בתיק ת"א 1427-07

1.         התובע, יליד 1980, הגיש תביעה לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 על נזק גוף שנגרם לו בתאונה ביום 22/10/04 (להלן: "התאונה").

            התובע טוען שנפגע כנוסע ברכב סובארו שנהג בו אלטראבין אקרם ז"ל, שעזבונו הוא הנתבע מס' 1 (להלן: "המנוח"). באותו רכב היו עוד שלושה נוסעים. בנוסף למנוח נהרגו עוד שני נוסעים, חאתם אבו בלאל וכן פהר (או "פאיר") אבו בלאל, בני דודים של המנוח. התובע ושהדי אבו בלאל (להלן: "שהדי" או "שאדי") נפצעו.

            התאונה קרתה כאשר הרכב בו הם נסעו, רכב מסוג סובארו (להלן: "הסובארו" או "הרכב"), יצא משגב שלום וחצה את כביש מס' 25. רכב מסוג טויטה שהגיע משאל, על כביש 25, פגע חזיתית בצד שמאל של הסובארו.

            אין מחלוקת כי הסובארו הייתה מזויפת ללא מסמכי רישוי וללא פוליסת ביטוח. בנוסף למנוח הוגשה תביעה כנגד קרנית. קרנית שלחה הודעת צד שלישי נגד עזבון המנוח ושהדי. עזבון המנוח שלח הודעת צד רביעי נגד התובע ואבו בלאל שהדי, שני השורדים מנוסעי הסובארו.

            בשלב ראשון ניתנת החלטה בשאלת החבות.

2.         עמדת התובע היא שהנהג היה המנוח. זו הייתה מסקנת המשטרה. זו גם עמדת ב"כ קרנית אשר בסיכומיו סבר כי קרוב לוודאי שזה נכון, למרות הניסיון של העזבון להצביע אחרת. התיק אפוא התנהל בשאלה מי היה הנהג, שכן להעדר הביטוח והזיוף לא הייתה מחלוקת, למעט ניסיון של כולם להרחיק עצמם מבעלות או החזקה של הרכב.

            עמדת בא כוח קרנית היא שכל הנוסעים צריכים להראות כמחזיקים, ועל כן גם אם התובע לא נהג, אין לקרנית חבות כלפיו.

זהות הנהג

3.         גרסת התובע הייתה שהוא הצטרף לרכב בכניסה לשגב שלום. גרסת אימו של המנוח הייתה שגם בנה הצטרף לרכב, כשבאו לאסוף אותו, והוא לא היה הנהג.

            מטעם עזבון המנוח הועד דוד של המנוח ושל אחד הנוסעים הנוספים שנהרגו, שהוא גם בן דוד של אביו של שהדי ובן דוד של ההרוג השני. שם העד, מוחמד סעדה המכונה גם "אלמצרי" או "מצרי". עד זה מסר מידע ראשוני לחוקר רחביה עומסי בבית החולים בסמוך לפתולוגיה, היכן שהגיעו המשפחות לזהות את ההרוגים והוא גם ליווה אותו ותרגם לו שיחה בין החוקר לבין שהדי ששכב בבית החולים פצוע.

            העד גם מסר גרסה פורמאלית במשטרה. בבית המשפט הוא שרטט את מיקום הפצועים וההרוגים. לטענתו שמע על התאונה ומיהר לצומת מתוך הבנה שמדובר ברכב של האחיינים שלו. העד לא היה אחיד במידע שמסר, ובכלל זה בסוגיה האם הקדים את הגעת מד"א והמשטרה וראה את הפצועים וההרוגים בסמוך לתאונה או רק אחרי שמד"א כבר הגיעו וטיפלו בפצועים.

            מטעם מד"א לא הוזמנו עדים ואף לא הוגשו רישומים שלהם, ומתוך עדותו של רפ"ק רחביה עומסי, עולה כי השוטר הראשון שהגיע לזירה, אוטמזגין, לא רשם מידע על הזירה שיכול לשפוך אור על הסוגיה במחלוקת ( עמ' 28 לפרוטוקול).

            עד נוסף שהועד מטעם העזבון היה אבו בלאל פאיז, שאימו היא גם האם של המנוח והם אחים חורגים. עד זה נתן תצהיר אחרי ששמע את עדות התובע. לדבריו גם הוא הגיע לצומת אחרי ששמע על התאונה. היו שם שוטרים ומד"א.

            ב"כ התובע חלק על אמינות עד זה שכאמור שמע את עדות התובע לפני שמסר גרסה בתצהיר עדות ראשית, וגם טען שהתובע השתתף במשחק כדורגל, בטורניר, שנה קודם לכן. לפי גרסתו של העד כולם היו בדרך לשחק במשחק כדורגל. הוכח שהתובע היה במאסר שנה ולפני כן היה במעצר בית והשתחרר יום קודם לתאונה.

            מסקנת בוחן התנועה הייתה שהנהג היה המנוח ( דו"ח הבוחן, מוצג נ/1).

4.         רפ"ק רחביה עומסי שהיה באותה עת קצין את"ן נגב הגיע לזירה ביום התאונה, ובהמשך הגיע לבית החולים. על תוכן השיחה שניהל עימו העד סעדה מוחמד, מצרי, סגן ראש המועצה שגב שלום ועל השיחה שניהל בבית החולים עם שהדי, בנוכחות העד מצרי ובוחן התנועה בבית החולים, נרשם זכ"ד שהוגש וסומן מוצג נ/2.

            לפי הרישום של רפ"ק עומסי, העד מצרי היה מי שיחד עם רפ"ק עומסי ורפ"ק ברקת ביצעו את זיהוי ההרוגים.

            היוזמה לשיחה עם רפ"ק עומסי הייתה של העד מצרי, שמסר שהגיע לזירה בסמוך לתאונה והוא הבחין שההרוגים יושבים בחלק האחורי של הסובארו ואילו התובע יושב במושב הנהג ולידו יושב שהדי. בהמשך הם ניגשו לשהדי ואז רפ"ק עומסי שאל את שהדי האם הוא ישב ליד הנהג, ולכך שהדי השיב בחיוב והוא שאל אם התובע, מוחמד, היה הנהג, וגם על זה הוא השיב בחיוב.

            גם רפ"ק עומסי חש חוסר אמת מדברי שהדי (עמ' 29 לפרוטוקול). מטעם זה אינני נותנת משקל רב לשיח בין רפ"ק עומסי לשהדי בבית החולים. זאת מעבר לתמיהה של שתי השאלות המדריכות שנשאלו ע"י רפ"ק עומסי במקום שאלות פתוחות, כמפורט לעיל.